במהלך הלימודים שלי במסגרת מגמת צילום סטילס, חקרנו וראינו המון צלמים והמון תמונות בארץ ובעולם, ראיתי המון צלמים שצילמו דתות ותרבויות שונות אבל אני שמתי לב לדבר אחד שחוזר על עצמו: כמעט ואין ייצוג של הדת הדרוזית בצילום. בעוד שדתות ותרבויות רבות מתועדות דרך עדשות מצלמה בארץ ובעולם, הדת והעדה שלי כמעט ואינן נראות. קשה למצוא צילומים שמתעדים את אנשי הדת שלנו, את המנהגים הייחודיים, את הלבוש המסורתי ואת אורח החיים שמתקיים יום-יום, בצניעות ובשקט, הרחק מהעין הציבורית.

מהמקום הזה שלא רואים את הדרוזים, נולדה אצלי המחשבה ליצור עבודה שתאיר את הזהות הדרוזית באור חדש, ישיר ואותנטי. המטרה שלי היא להציג את המסורת, הערכים, הדמויות והמרחבים שמהם אנחנו מגיעים, ולתת לצופים הצצה פנימית ומכבדת אל תוך העדה, מעבר לסטריאוטיפים או היכרות שטחית.

הדת הדרוזית היא דת סגורה, ולכן הרבה אנשים שואלים אותי: איך זה להיות דרוזית? מה המנהגים שלכם? מי הם אנשי הדת ומה הם עושים? השאלות האלה חוזרות שוב ושוב, ואני רוצה לענות עליהן, לא במילים, אלא דרך עשר תמונות סטילס שיצולמו לאורך השנה.

כל התמונות יצולמו בחוץ, באור טבעי, כדי לשמור על אווירה אותנטית ולהראות גם את הנוף, המרחב והסביבה שבה אנחנו חיים ופועלים. אני בוחרת שלא לצלם בסטודיו, מתוך רצון להתרחק מהאווירה המלאכותית שסטודיו משדר לפעמים, ולהישאר קרובה ככל האפשר למציאות עצמה.

בתמונות אציג אנשי דת דרוזים בלבושם המסורתי, מבצעים פעולות ומנהגים שמאפיינים את הדת והתרבות שלנו. עם זאת, מתוך הבנה שהרבה מאנשי הדת מעדיפים שלא להצטלם, מתוך צניעות ומחויבות לאורח החיים שלהם, אני אשלב גם מצולמים שאינם אנשי דת, אך לבושים בלבוש הדתי המסורתי.

בחלק מהתמונות תופיע גם תפאורה וכלים דתיים מסורתיים, שמהווים חלק בלתי נפרד מהמנהגים ומההווי שלנו.

כל תמונה תצולם בגובה העיניים, בשיטת פורטרט, כדי לאפשר חיבור ישיר בין הצופה לבין המצולם, כך שהדמות תהיה המרכז, והמבטים יהיו אלו שמספרים את הסיפור.

אני רוצה שמי שיתבונן בתמונות שלי יחייך. שירגיש שהוא למד משהו חדש. שיראה מולו אנשים אמיתיים עם עומק, ערכים, זהות ברורה וגאווה בדרכם. אנשים שמזמינים אותך להכיר אותם.