בהתחלה היה לי קשה להחליט בדיוק מה אני רוצה לצלם ומה המסר המדויק שארצה להעביר, אבל היה לי ברור שאני רוצה להתמקד בדמויות, להראות אותן בצורה הכי אותנטית ומכבדת, ולהדגיש במיוחד את הביגוד המסורתי ואת המבט הישיר שלהן למצלמה. המבט הזה, בגובה העיניים, הוא עבורי הדרך ליצור קשר אישי וישיר בין המצולם לבין הצופה, ולהעביר את תחושת ההכרה והכבוד כלפי האנשים שבתמונות. ידעתי מראש שאני לא רוצה לצלם בסטודיו, כי הוא משדר אווירה מלאכותית ולא תואם את האותנטיות שאני שואפת אליה בפרויקט. רציתי שכל תמונה תספר סיפור אמיתי, שמגיע מהמרחב שבו אנחנו חיים, מהסביבה הטבעית והתרבותית שלנו.

לכן תכננתי לצלם את רוב התמונות בחוץ, במקומות שונים שקשורים לדת ולתרבות הדרוזית. חלק מהצילומים ייעשו במקומות קדושים שחשובים לדרך החיים שלנו, כמובן רק בחוץ, מכיוון שבפנים לא מותר לצלם, וחשוב לי לשמור על הכבוד והצניעות שמאפיינים את המרחבים האלו. בחלק מהתמונות החלטתי לשלב רקעים עם כלים דתיים ומסורתיים, אלו אלמנטים שמייצגים את המנהגים שלנו ונותנים עומק וצבע לתמונה. במקביל, חלק אחר מהתמונות יצולמו על רקע ניטרלי, כדי להדגיש את הדמות עצמה, את הביגוד ואת המבט, בלי הסחות דעת.

ולבסוף, חלק מהתמונות ייצגו את הקשר ההדוק שלנו עם הכפר, עם הטבע והנוף שסביבנו. כאן בחרתי לצלם על רקע ירוק, עצים, שדות ונופים מהכפר כי הצבע הירוק הוא לא רק צבע טבע אלא גם בעל משמעות רוחנית ומסורתית בדת הדרוזית. הוא מסמל חיבור, חיים והתחדשות, וזה חשוב לי שהצופה ירגיש את הקשר הזה דרך התמונות.